על מספר שיטות לבדיקת יעילות מנוע

יעילות היא אינדיקטור חשוב לביצועים מוטוריים. מונע במיוחד על ידי מדיניות חיסכון באנרגיה והפחתת פליטות,מָנוֹעַהמשתמשים מקדישים תשומת לב גוברת ליעילותם. כדי להעריך במדויק את יעילות המנוע, יש לבצע בדיקות סוג סטנדרטיות ולהשתמש בשיטות בדיקת יעילות מתאימות. אם לוקחים מנוע אסינכרוני תלת פאזי כדוגמה, ישנן שלוש שיטות עיקריות לקביעת יעילות. הראשונה היא שיטת המדידה הישירה, שהיא פשוטה ואינטואיטיבית ובעלת דיוק גבוה יחסית, אך היא אינה תורמת לניתוח מעמיק של ביצועי המנוע לצורך שיפורים ממוקדים. השנייה היא שיטת המדידה העקיפה, הידועה גם כשיטת ניתוח הפסדים. למרות שפריטי הבדיקה הם רבים וגוזלים זמן, כמות החישוב גדולה, והדיוק הכולל נמוך במקצת משיטת המדידה הישירה, זה יכול לחשוף את הגורמים המרכזיים המשפיעים על יעילות המנוע ולסייע בניתוח המנוע. בעיות בתכנון, תהליכים וייצור כדי לייעל את ביצועי המנוע. האחרונה היא שיטת החישוב התיאורטית, המתאימה למצבים בהם ציוד הבדיקה אינו מספיק, אך הדיוק נמוך יחסית.

שיטה א', שיטת הבדיקה הישירה של יעילות, נקראת גם שיטת קלט-פלט מכיוון שהיא מודדת ישירות שני נתונים מרכזיים הנדרשים לחישוב היעילות: הספק קלט והספק מוצא. במהלך הבדיקה, המנוע צריך לפעול תחת עומס מוגדר עד שעליית הטמפרטורה מתייצבת או למשך זמן מסוים, ויש להתאים את העומס בטווח של פי 1.5 עד 0.25 מההספק הנקוב כדי לקבל את עקומת ההפעלה המאפיין. כל עקומה צריכה למדוד לפחות שש נקודות, כולל מתח קו תלת פאזי, זרם, הספק כניסה, מהירות, מומנט פלט ונתונים אחרים. לאחר הבדיקה, יש למדוד את התנגדות ה-DC של פיתול הסטטור ולתעד את טמפרטורת הסביבה. כאשר התנאים מאפשרים זאת, עדיף להשתמש במדידה חיה או להטביע חיישני טמפרטורה בפיתול מראש כדי לקבל את טמפרטורת הפיתול או ההתנגדות.

כותבת: זיאנה